יום חמישי, 30 באוקטובר 2014

שמחת הורים

אין כמו שמחת הורים. ואין כמו לסייע ולהביא לשמחת הורים.
ולפעמים מסרים בטלפון באים ומשמחים בשמחת הורים.
למשל- כשילד נגמל.
אחרי שנים של חיתולים, והילד כבר אחרי גיל ארבע....
מתחילים תהליך, והילד מצליח לעשות בשרותים. זו התחלה טובה. וכבר כמה שבועות הוא מצליח להישאר יבש, אך אינו יוזם. אינו מבקש, ואינו הולך לבד לעשות...
ואז מגיע אלי מסרון-
"היום פתאום הוא הלך לשם לבד, הוריד לבד, עשה לבד, לחץ על הורדת המים ויצא- אני מעופפת מאושר!!"
אז גם אני מאושר.
עוד  נצחון קטן במלחמתי בחברות התיתולים!! (יש להן חלק לא מבוטל  בצרה הזו...)
תזכרו, לכל הילדים (למי שיש כאלו עכשיו, ולנכדים גם כן), וגם האוטיסטים- צריך להתחיל תהליך גמילה בגיל שנה וחצי! לכל היאוחר. להושיב על הסיר פעמים רבות, בזמנים שזה צפוי, לחזק מאד כשזה במקרה מצליח והתהליך מתחיל.....
רוצים להשתכנע- יש גם ספר בנושא....(http://www.daphnatayar.co.il/Book.html)
שבת שלום
מיכאל

יום ראשון, 12 באוקטובר 2014

סוכה ואושפיז

הפעם משהו לא טיפולי כלל.
ערב סוכות. צהריים. בערב היו מתוכננים להגיע כל ילדינו, והחדרים יתמלאו לתפוסה מלאה, כולל נכדים.
בטלפון מתקשר בחור, על שביל ישראל, שביליסט. יש לו שאלה. האם יוכל להתאכסן אצלנו הערב, ערב החג. (כי אנחנו ברשימת מלאכי שביל , המארחים שביליסטים באופן שוטף. )
אבל הרי הערב זה משפחתי כל כך, ועמוס. 17 איש בכל מקרה סביב השולחן שבסוכה. וחדר השביליסטים תפוס....
התלבטות קצרה והחלטה- כן אתה יכול להצטרף. תמיד אפשר עוד מישהו, ואושפיז לסוכה זו מצווה....
ומגיע אורי. בן 28. הולך לבד את השביל. כל כך מודה שהסכמנו לארח אותו. בן קיבוץ בעמק בית שאן, תרם כמה שנים בעבודה בגרעין "נוער עובד" בכרמיאל, ועכשיו מתחיל את שביל חייו שמחוץ לקומונה הזו. ויש לו איך להתחבר עם ילדינו, שאף הם בקיבוץ עירוני....השתלב מיד בהכנות לחג ופוררנו רימונים יחד.
ומקום לא חסר. והגשם שירד בשעות אחר הצהריים, נרגע אחרי שש, ולקראת שבע הוחלט- אפשר בסוכה. ניערנו הסכך מהטיפות, ערכנו שולחן, וחגגנו כולנו בסוכה. בירכנו את כולם, וגם את האושפיז שלנו, והוא ברך את האירוח הספונטאני .
למחרת כשעזב השאיר על המזרן מזכרת בתודה-  מובייל, מלאכת מחשבת של שווי משקל, בו תלויים אגוז ובלוט, פרי ברוש ואקליפטוס, הנעים בשווי משקל ברוח הסוכה. למזכרת.
והכל כדי להזכיר לנו שארעיות, וספונטאניות, ורגע אחרון- הם רק הזדמנות לדברים טובים ויפים, שמחוץ לשגרת חיינו
חג שמח
מיכאל