יום רביעי, 11 בספטמבר 2013

המשך על רומניה. אודות הקשר בין קריאה ודיבור

יום אחרי אותו ערב בו כתבתי לכם את הבלוג הקודם, ברומניה, נפגשתי עם ילד נוסף, לפגישה אחת חד פעמית, שביקשו שאבוא, בסיום היום, ואולי אוכל לסייע.
פגשתי ילד בן 11 בערך. ביישן ביותר, מבין שפה. משתף פעולה.
ומתברר שהילד יודע טכנית לקרא טקסטים, וגם להעתיק או לכתוב מה מוכתב לו, ברמה טובה יחסית.
אך כמעט לא מדבר ספונטאני, לרוב שותק. וליכולת הקריאה והכתיבה אין ביטוי בהבנה של טקסטים, או ביטוי עצמי.
אז למה הוא צריך את האימונים הרבים בכתיבה וקריאה, שאלתי. ולא הייתה תשובה.
הצעתי לכתוב לו פתקים עם שמות חיות. שיגיש את הפתק בו כתובה החיה אותה רוצה לקבל מאוצר תמונות החיות שהוא אוהב. תקשורת חלופית במילים כתובות....
תוך רגע הילד קלט מה הקטע, והתחיל להגיש במדוייק את הפתקים הנכונים, כדי לקבל את התמונות שעוד נשארו אצל המורה שמולו! ואז כמובן הוספתי לו דרישה- : תקרא את הפתק לפני שאתה מוסר אותו- וכך קיבלנו בקשות מילוליות, אמנם בקול חלש ולא לגמרי ברור, אבל מובחן ונכון.
אמרתי- בואו נלך צעד אחד הלאה. החלפנו את התמונות בקערת פירות מגוונת. וכתבנו לו פתקים עם שמות הפירות. אלא שהוספנו לו פתקים עם המילים: דצ'י (שם המורה) תן לי, וסידרנו אותן במשפט.
תוך רגע הוא השתמש בזה כך שכל פעם הרכיב למשפט הבקשה פרי אחר בסופו, הקריא את המשפט וקיבל את הפרי שביקש. אילו היו פחות או יותר המשפטים הראשונים שהילד אמר בחייו באופן מובנה וברור. התרגשותם של המורים והאם היו גדולים, ויצאנו בשמחה לשחק בחוץ....
הווה אומר, לפני שמלמדים מיומנויות אקדמיות לרוב, צריך לשאול- איך והאם אם ישרתו את הילד לדברים פונקציונליים. סתם לקרא ולכתוב טכנית זה לא חכמה גדולה, אבל אם זה מסייע לתקשר ולדבר- נפלא!!
(וזה אותו דבר גם בעברית, לא?????)
חתימה טובה לכולם, ושנקרא ונדבר לטובה.....


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה