התנהגויות מלחמה ושביתת נשק

יש להודות על האמת- אין לנו, כמנתחי התנהגות, כלי ניתוח, ניבוי והשפעה, טובים יותר מאשר למדעים אחרים, על התנהגות האדם והחברה בעניין זה של מלחמה. לא נוכל כנראה לתרום להבנה מדוע צד אחד מחליט לירות על אזרחים, או צד אחר נמנע מלהכנס ללחימה קרקעית, אך מחסל כל דבר מהאוויר. כל נגיעה שלנו בתחום הרי היא מתחום הפילוסופיה של ההתנהגות.
אבל עניין אחר הוא היכולת להשפיע על המוני בני אדם להתנהג כך או אחרת במצב של איום. היו כמה פעולות שנעשו להשגת השפעה רחבת היקף (בטלביזיה למשל) על התנהגות בזמן אזעקות, וגם היתה לכך כנראה השפעה- ואמנם רבים ניצלו מפגיעה. אך בתחום הזה יש מקום לעשות הרבה יותר. להדריך את הציבור, כולל חיילים באימונים ובהמתנה על הגבול (כאלו שספגו פגיעות),  בדרכים שיגרמו להתנהגות נכונה ומצילת חיים, (גם כאשר ישנו פיתוי כזה לראות או לצלם ירוטים). וכן ניתן לבצע חינוך המוני לאופנים בהם יש להרגיע ילדים ובוגרים שנכנסים לחרדה. לא רק נפגעי חרדה מסביבת הנפילות צריכים טיפול- גם כל הורה ובן משפחה יכול וצריך לדעת על הליכים פשוטים שמקלים תסמיני חרדה, ולהעניק אותם לנפגעי חרדה, כאלו שהפגיעה בהם היא ברמה לא אקוטית, אך כזו שתטריד אותם זמן ארוך. לא ראיתי שהיו הדרכות כאלו באמצעי התקשורת, וכדאי להתכונן לכך לפעמים הבאות. בתחום הזה מנתחי התנהגות צריכים לחבור לפסיכולוגים ולצאת עם ערכות התערבות יעילות. עוד נזדקק להם, לצערנו.
אז שיהיה לנו שבוע שקט, ונקווה שהפעם הבאה  רחוקה יותר ממה שנראה עכשיו.
ופריימריס מוצלחים לכולם.
מיכאל