אחרי הפסקה

לא רשמתי רשומות כבר כמה שבועות. עבר אפריל והגענו למאי. היה פסח ומסע בשביל ישראל, היתה חזרה לשיגרה ושוב יציאה משיגרה לביקור בברלין. הגיע זמן לשוב. והדברים שנתקלתי בהם רבים. צריך לבחור מהם אחד.
אני בוחר בזכרון. גם בגלל ימי הזכרון, וגם מהסיור בברלין.

מה הוא "זכרון" בתחום ההתנהגותי? איך להתייחס אליו? אתמקד רק באנדרטאות, מצבות הזכרון. אלו נמצאות במקומות רבים כל כך, לזכר רבים וטובים. בנגב נתקלנו בכאלו גם במקומות נידחים. למשל חייל בשם פנחס סלע, בראש זוהר. וחלקן בלב הישוב, עם שמות 80 הנופלים בזכרון יעקב. חלקם על שרידי החומה בברלין, לזכר אילו שנהרגו בנסיונות לחצות את החומה למערב. ויש את זו הענקית , מגושי הבטון המרובעים, ליד שער ברנדנבורג, לזכר ששת המליונים....



אנחנו אומרים: זה מזכיר לנו. את מישהו, את משהו, תקופה.
ונכון, ללא גירוי ויזואלי הסיכוי של התרחשותה של התנהגות וורבאלית סמויה (חשיבה) נמוך יותר. במקום בו קיים משהו נראה (ויזואלי) שיש בו אזכור של שם, או כזה היוצר שאלה של "למה?" (למה זה כאן, למה זה נראה כך? למה עשו את זה?) תהיה גם תגובה. התגובה הזו- היא היא הזכרון. זה הקריאה של שמו, זה השאלה "מה עשה שמצא את מותו כאן? זה האמירה: כמה חבל או איום או נורא שכך היה להם/לנו.
ויותר מזה לא בקשו יוצרי האנדרטה, אלא שנגיב.
אז הגבנו כולנו, כל אחד במקום וברגע הנוגע בו. ויש רבים שמגיבים זכרון גם ברגעים רבים אחרים, שכל צעד ושעל ומראה שגרתי, כל יום, מעלה את "הזכרון". אנחנו איתם.
ואפילו מדורת השבט של ל"ג בעומר הקרוב נועדה לאותו עניין, שנאמר שוב- לזכר ארוע הסטורי....
אז שיהיו מדורות בטוחות, ושבת שלום.