יום חמישי, 26 בינואר 2012

אפיגנטיקה

ABA טוען ,לכאורה, שהסביבה היא שקובעת את התנהגות האדם. טוב- זה צריך להכתב אחרת: על בסיס הנתונים הגנטיים המכתיבים יכולות ומגבלות- הסביבה משפיעה את השפעתה הניכרת. ולהשפעה זו יש חוקיות.
הפעם אני מתעכב מעט על התחום החדש במחקר הגנטי- שקיבל את הכינוי אפיגנטיקה (ראו נשיונל גאוגרפיק האחרון, על חקר תאומים, כולל אוטיסטים). מהמחקר המתרחב והולך בתחום זה מתברר שישנם מנגנונים שונים של קביעת התבטאות גנטית שלא מוכתבת סופית ב DNA , אלא בהתאם לשינויים קלים שמתרחשים בגנים במהלך התפתחות האדם, בהתאם למצבי עקה שונים. תנאי הריון, חמרים בסביבה ועוד, יוצרים שינויים בגנים, שקובעים מידת התבטאות הגן או חסימת התבטאותו.
כנראה שיש לתחום זה יכולת הסבר עצומה על תופעות שקודם לכן היו קשות להסבר, כיוון שלא היו תואמות מודל גנטי רגיל, וגם לא תנאי סביבה בלבד. זהו השילוב הנחקר בין סביבה וגנטיקה, או בשמו- אפיגנטיקה.
יתכן שזה ההסבר לכך שיש כיום יותר ויותר מקרים של אוטיזם. והמקרים שיש להם קישור גנטי (אחים במשפחה) בולטים. לא בגלל שיש הכרח גנטי לביטוי האוטיסטי אצל היחיד, אלא שתנאי סביבה יוצרים שינויים בגנים, ואילו אינם זהים בין יחיד ואחיו, הרגיל או התאום.
רבים שוברים את ראשם, הכיצד, על בסיס גנטי ללא דופי במשך דורות- מופעים ליקויים אוטיסטיים? אולי האפיגנטיקה תוכל לסייע בעתיד גם בטיפול. כרגע זה רק יכול לסייע בהבנה. וגם זה משהו גדול.  

יום שישי, 20 בינואר 2012

אל תשאירו אותם קטנים

הרקע לא קל, זה נכון. שני ילדים, לזוג נחמד, בהפרש גיל קטן. עד שהראשון אובחן אוטיזם- השיני כבר היה תינוק, וגם הוא אובחן....הם בערך בני 4, 5
אבל זה לא העניין. העניין הוא איך לא לתת לילדים להישאר תינוקות, רק בגלל שהם לא מתבגרים בכוחות עצמם.
אני נקראתי לסייע בתחום ה"גמילה". הרגלי שירותים....(כבר מזמן לא קוראים גמילה להפסקת יניקה בלבד...יש גמילה מחיתולים, וגמילה מבקבוק....). והמפתיע, עד עכשיו לא התחילה תכנית גמילה. יש חיתולים וזהו. עוד לא לוקחים לשירותים, עוד לא יושבים על אסלה.....(מקווה לשמוע מהם בהקדם שהדברים זזים....)
אבל מתברר שלא רק זה. הם עוד שותים מבקבוקים! כשניסו לחדול היה בכי והתנהגות קשה. מה זה קשה- רגשית להורים קשה....
והם במיטות תינוק עם גידרה!.
כלומר - זה דפוס.
וכמו שזה קורה לפעמים שהורים לא מקדמים עצמאות- כך במקרה כזה- זה יכול להגיע לשיאים- כי הילדים עצמם לא יודעים לרצות ולומר- "אני לבד!".
אז לכל ההורים, גם אלו המחנכים ילדים "עם צרכים מיוחדים" (אוטיזם, פיגור, תסמונות מיוחדות) המסר החשוב הוא:
אל תשאירו אותם קטנים! מגיל רך- צריך לדחוף לעצמאות, להתבגרות. להשליך יום אחד את המוצצים, את הבקבוקים, את החיתולים, את המיטות ההן, ולעזור לילדים , ברוח נכונה וטובה, במדורג או בחטף, לעבור לשלב הבא.
ואלו שאינם מפותחים דיים- אזי להיפך- עשו זאת ויתחילו להתפתח יותר.
שבת ושבוע טוב

יום שישי, 13 בינואר 2012

ילדים שישנים במיטת ההורים- או האחים!.

זו תופעה די נפוצה- ילדים שמתרגלים לישון במיטת הוריהם. וכבר נתקלתי במקרים לא מעטים שבהם ההורים החליטו לשנות- וגם הצליחו.
אבל הפעם אני מביא סיפור דומה ואחר רק במעט.
הילד בן 12, תיכף מתבגר. אוטיסט. ויש אח שישן איתו בחדר. שתי מיטות, זו מול זו.
כל לילה הוא מתעורר, עובר למיטת אחיו, וישן איתו עד הבוקר.
התייעץ איתי אחד מתלמידי בשאלה- איך יוצרים שינוי? הרי זה קורה בלי שנהיה שם להגיב. ובבוקר זה כבר לא עוזר. ושום הסבר לא מועיל. וגם אחיו מתוך שינה כל כך רגיל שאינו מונע.
אז הנה מתכון אפשרי: ברווח בין המיטות מניחים מזרון, והאב/אם, ישנים על מזרון זה כמה לילות. בכל פעם שהוא מנסה לעבור- זה מעיר את ההורה שישן שם למטה....והוא יכול למנוע את המעבר. להחזיר למיטה ולא לאפשר.
נשמע קשה?
הנה התוצאות, כמו שקיבלתי במייל:
שלום, מיכאל!
כל הזמן אני נהנה ממהירות קבלת תוצאות בתוכניות של ABA.
העברתי את ההמלצות שלך להורים. ( דרך אגב, אני המלצתי על אותה דרך ( לא סתם לימדת אותי))
בתגובה קיבלתי מהם מידע: שהם הצליחו בתהליך קצר של 3 לילות!
לילה ראשון חייבו אותו להירדם במיטתו והוא בא למיטתו של אחיו 5 פעמים, בלילה השני - 3 פעמים, לילה שלישי פעם אחת-  וזהו!!. הבעיה נפתרה!
תודה רבה על הכל.

ואין צורך להוסיף מילים.
אז כל ההורים שחווים בעיות דומות- יש להם מאין לשאוב אופטימיות- הדברים ישתנו בקלות, כשנשנה את הסביבה באופן נכון!
שבוע טוב

יום שישי, 6 בינואר 2012

תינוק מתחיל להתנהג

עמית, תכירו, עמית ארז. תינוק בן שבועיים. השבוע עבר את הברית. הבן של קרן ארז, שותפתי במרכז מטר"ה.
הזמן הזה שבו תינוק הוא כה קטן, ממש כמו שהיה בבטן אימו. וידיו ורגליו הקטנות נעות בחלל כמו שנעו ברחם.
אבל עיניו פקוחות אל העולם. ורואות. וכבר רואים בהן את המבט המתבונן. הסקרן, העוקב.  ופיו מפיק את הקולות הראשונים, הבוכיניים. והמערכות עובדות ופולטות את הפסולת.
וברור שזו ראשית הדרך, להתפתחותן של התנהגויות מורכבות כל-כך בעתיד, שיהיה קשה לעקוב אחריהן, אבל הנה הן כאן, במצב התחלתי, היולי (יש מילה כזו...).
למשל, הפלאים של התנהגויות רפלקסיביות. שבהן הפה מתכווץ ומחפש לינוק ברגע שהזוית והמגע מתאימים. ואפילו המעי משחרר מיד ואחרי שמסירים את החיתול ולא כשהוא מחותל.....
והפה לא נפתח למציצה נוספת אחרי שהשובע קיים.
לך תסביר פלאות כאלו ב"גירויים מבחינים", "מחזקים" ו"תגובות רספונדאנטיות" או "אופרטים ראשוניים"....הרי זה כמעט זילות הפלא!
אז נשאיר את זה כך, ופשוט נתפלא מחדש. ואפשר להוסיף ברכה- שיגדל לעולם טוב יותר. וייטיב לעשות בו עוד יותר מאיתנו...
ולאמא גם.
שבת שלום