יום רביעי, 23 בנובמבר 2011

לקראת כנס בספרד- על ילדים עם פיגור.

בכנס שמתחיל הערב בגרנדה שבספרד (כן , אני אהיה שם, תכף אעלה לטיסה), אציג תוצאות המחקר הקטן שעשינו (ד"ר שערץ ואנכי). בדקנו מה אפשר להשיג בתכנית ABA אינטנסיבית, כמו זו שמפעילים עם אוטיסטים, כאשר מפעילים אותה עם ילדים שמאובחנים באיחור התפתחותי כללי (פיגור). המסקנה שלנו, בקטן וראשוני בלבד (3 ילדים קטנים), היא שגם ילדים כאלו, אם מטופלים בגיל צעיר באינטנסיביות (אנחנו הפעלנו רק 20 שעות בערך) הם מתקדמים מאד יפה, ועוברים לפעמים יותר מעשר נקודות במבחן אינטליגנציה כללית. זה משמעותי. זה יכול לשנות מפיגור בינוני לקל...זה יכול להביא לתפקוד יפה!. אז למה לא נותנים טיפול כזה גם לילדים כאלו? כי עוד לא הוכח שכדאי. ועכשיו אולי התחלנו להראות זאת. ומקווה שלא נתבדה.
וזה נחמד לעבוד איתם לא פחות...
יכלו להיות שבעתיד הלא רחוק, ילדים כאלו יזכו להרבה יותר מאשר להעביר את זמנם בגנים ומעונות שכמות האימון שהם מקבלים בהם כל לך מצומצמת.
בהצלחה לאותם ילדים.
מיכאל

יום שישי, 18 בנובמבר 2011

שגיאות

אנשים עושים גם שטויות.
בכל תחום ובכל מקצוע אתה מוצא התנהגות מלאה ב"שגיאות".
השיחה התחילה כשראינו "בושה ארכיטקטונית"- בית על צלע ההר , במקום עם נוף נהדר, שעוצב בצורה כל כך לא מכבדת, לא אסטית, סתם גוש מדורג של קוביות חסרות חן. איך ארכיטקט עושה שטות כזו? בצבעים כאלו? בעיניו זה יפה?
ואיך מהנדס עושה שטות בתכנון של צומת? איך איש תכנה עושה שטות בתכנה שגורמת לבאג כל כך קשה לפיצוח? איך מורה בבית הספר עושה שטות ומתנהגת כך מול תלמיד?
מהצד זה ברור- יש הרבה שטויות. אין מכך מנוס.
ישנו גם ההסבר של דן אריאלי, ("לא רציונלי ולא במקרה"...)- שהרי הרבה מאד (שלא לאמר כל...) החלטות והתנהגויות הן לא על רקע "רציונאלי".
אני מנסח זאת קצת אחרת.  גם על רקע רציונאלי- יש ויהיו שגיאות.
שגיאה היא בלתי נמנעת. עשיה מעצם טבעה היא לא מושלמת. אנשים הם לא משהו מושלם. אנחנו רק "מתנהגים". ויש תנאים המביאים להתנהג כך ואחרת. חלק מרצף עצום של התנהגויות יתבררו כלא מוצלחות. לרוב רק אחרי שהתוצאות כבר יתממשו.
לכן הפסקתי להתפלא משגיאות.
זה עוזר להיות סלחן יותר. אחרת אכעס על עושי השגיאות. על כולנו. יותר מדי פעמים.
עדיף להתמקד באותן פעמים שנראה כי דווקא נעשה דבר נכון!! ויש הרבה מקרים כאלו, גם כאלו.
ונקווה שהרוב יהיה בצד הנכון. לפחות השבוע הבא.
שבת שלום


יום שבת, 5 בנובמבר 2011

נחת- או בשביל מה כותבים ספר

אשתף אתכם בשמחה פשוטה, במה שבאמת עושה לי טוב:
היה שווה לכתוב את הספר (אוטיזם....) בשביל לקבל מכתב כזה, מאנשים שלא הכרתי. ולהלן ציטוט:
רצינו לומר תודה רבה על הספר והדיסק.
לפני כמה חודשים הזמנו ממך את הספר והדיסק ומאז שקיבלנו אותו, "נפתחו לנו העיניים" ואנו מפעילים תוכנית התנהגותית חלקית (לצערנו) עבור בננו.
ההתקדמות שול מפליאה ומדהימה.
נכון להיום אוצר המילים שלו הרבה מעל 200-300 מילים וכולל שמות עצם ופועלים. הוא מתחיל לדבר במשפטים קצרים בני 2-3 מילים.(אמנם הדיבור היזום שלו עדיין לוקה בחסר)
הוא שמח לאינטראקציה ושמח מאוד כשהמטפלים מגיעים. לאחרונה מתחיל לגלות עניין באחיות שלו ובחברת ילדים. ההענות שלו והקשב שלו גדלו מאוד.
לדברי כל הסובבים אותו מדובר "בילד אחר". (וכל זה ב4 חודשי עבודה!!)

הספר שווה את מישקלו בזהב!
תודה!

לא צריך להוסיף מילה
שיהיה שבוע טוב
מיכאל