יום שבת, 17 בספטמבר 2011

השבוע ושבתו

מפרשת שבוע שעבר מצאנו: לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם:  הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ.
ותוספת שלי- לא תראה אשפת אחיך או בקבוקיו נופלים בדרך, והתעלמת מהם, הרם תרים אותם.
 
מחשבה אחרי מסלול הליכה במורד נחל יגור, ובו, כמו במסלולים כל כך רבים,- יש את אלו הזורקים במסלול את אשפתם מכל סוגיה- שקיות טרופית, בקבוקי מים ריקים, אריזות חטיפים למיניהם והרבה ניירות טישו....
וכך נריאת הארץ. ולכן צריך להפעיל על כולנו את המשפט הזה מפרשת שבוע שעבר.
לא לעשות חשבון מי זרק ושל מי זה. נתייחס לזה כמו לשלנו, לא נתעלם מהם. הרם נרים אותם.
את כל הקבוצות והמשפחות שאתם מובילים בשטח חנכו על משפט זה. וצריך להצטייד לקראת כל מסלול גם בשקית לאיסוף אשפה. ואם יש ילדים-מומלץ להציב פרס (מחזקי מזון מתקבלים בברכה בטיולים) הניתן להם בסוף המסלול על עזרתם באיסוף לאותה שקית...
 
ועניין אחר לגמרי : בהוסטל פגשתי את צביקי. הוא כבר בחור בוגר וגדל גוף. בלי מילה. הכרתי אותו כשהיה בן ארבע ועבדנו כמה שנים..... אני מדבר אליו בהנחה שמבין הכל. הוא קם , נעמד מולי, אחז את כפות ידי בידיו, והסתכל לי עמוק בעיניים, כשעיניו שלו כמעט דומעות, מתרגשות. רגע של חיבור ברור ולא אוטיסטי בכלל. ואחר כך הזמין אותי לשבת איתו על הספה. ונשאר תצלום למזכרת. דלק לשבוע שלם.. תודה!
 

יום שבת, 10 בספטמבר 2011

פרי הבוסתן

חלק מלקחי הגן שלי זו התנהגותו של הגנן, הבוסתנאי, עבדכם, אל מול מה שמתרחש בו.
התחלפותם של הפירות במועדי הבשלתם מובילה לשינוי יעדי הביקור. עד עכשיו משך שיח הגויאבה התותית, על פרותיה האדומים הקטנים. ובכל יציאה כדאי לגשת אל השיח הנאה הזה, שמחזק את הניגשים אליו ללקט כמה מהפירות, המבשילים בהדרגה. קודם אלו היו ענבי הגפן, שמבשילה אשכולות ומושכת לטעום מהם כל יום.
ואז מצטרפת הגויאבה האמתית, צהובה וגדולה. טרם הבשלת פירותיה עטפתי את העץ ברשת גדולה נגד זבובי הפרות, כדי לא להפסיד את כל הפרי לרקבונות.
אבל הנה השנה הפתעה- הפרי נמצא חלקו על הקרקע אכול חלקית, מכורסם....
לוקח עוד רגע ואני מבין- יש לי שותפים אוהבי פירות, שהרשת אינה מונעת מהם לבא ולהשביע רעבונם. חלק מהפרי מכורסם עוד טרם נשר על הקרקע. וחלק נאכלים על הרצפה, כמעט עד תום.
וזה לא ציפורים שחודרות אל חלל הרשת!!אלו עכברים, או מן הסתם חולדות.! שמשאירות לי רק חלק מהיבול.
אז כך, צריך להסתגל שבעולמנו יש עוד ועוד יצורים. חלקם אפילו מאוסים ומעוררי פחדים וגועל. אבל גם הם בעולמנו, וגם הם מתנהגים על פי הכלל- איפה שיש פרי לשם אתה הולך לאכול. ולא עושה חשבון לבעל הבית...
מצד אחד- צריך להסתפק במה שהם משאירים. מצד שני אולי אצליח לחסל אותם? (אין לי נשק מתאים)
אבל שעור מהחיים הם בהחלט זימנו לי....שבוע טוב.