יום שישי, 25 במרץ 2011

לארגן טיול- התנהגות מורכבת

כשאנו עובדים עם ילדים, ועם ילדים לקויי התפתחות, חושבים תמיד על התנהגויות פשוטות יחסית אותן צריך ללמד: לאמר מילה, לבקש בקשה, לרחוץ ידיים- הכל דורש מחשבה לגבי דרכי הוראת אותה התנהגות...
מה לעשות כשיש התנהגויות מורכבות הרבה יותר? כמו "לארגן טיול", למשל.....
מיכוון שעסקתי בזה בחודש האחרון, אז הנה רשימה חלקית. מה צריך לעשות כדי לארגן טיול?
צריך להעלות רעיון לטיול ....(איך "מעלים רעיון" מה זה חשיבה של יוזמה? האם אפשר ללמד את זה?)
להתייעץ עם משהו לגבי הרעיון (איך "מתייעצים" ואיך ללמד ילד להתייעץ לגבי רעיון שעלה בדעתו?)
לפנות אל האנשים ולהציע להם את הרעיון (נו- אם יתקבל בברכה, הרי לנו כבר קבוצה לטיול), ולרשום את המעוניינים....
לתאם ולתכננן את נקודות ההתחלה והסיום, ואת כל נקודות התוכן של הטיול (בין נהלל לכפר יהושע, בעקבות חלוצים...)
להשיג הסכמה של הנוגעים בדבר לבקר אצלם, ולקבל מהם הסברים בלו"ז המתאים (ומה זה "תכנון זמן", ואיך מלמדים את זה?)
לתאם היכן ומתי אוכלים משהו, ולהזמין לכך מקום
לדאוג לטרקטור ועגלה לנסיעה בשדות העמק (זה חלק מהרעיון...)
לחפש קטעי סיפור וזכרונות להקריא בטיול (איך מוצאים קטעים, על איזה זכרון מסתמכים?)
ולצאת לדרך-
אז זה מה שאעשה עכשיו!!
. ואם לכם זה נראה די פשוט, ואתם עושים דברים מורכבים יותר מאלו, רק חשבו כמה ארוכה הרשימה, כמה מורכבת, וכמה קשה יהיה ללמדה. כנראה נסתפק בכך שיש מי שאין צורך "ללמד" אותו, ואלו יהיו יוזמי ומדריכי הטיולים של הדור הבא.....

יום שבת, 19 במרץ 2011

גם מסע אופניים מלמד

שבוע טוב.
את השאר , שהיה כתוב, אחליף. כשיבוא הקטע הבא

יום חמישי, 10 במרץ 2011

אנחנו והאוטיסטים

בשעור שלי במכללה אני מגיע שוב ושוב לדוגמאות המראות שגם אנחנו, הנורמלים, ילדים ובוגרים  (ביחוד הגברים....) קצת אוטיסטים. הכל עניין של כמות ועוצמה....
גם אנחנו בורחים מלמידה אם זו אברסיבית לנו, גם ביציאה משעורים, גם במעבר לגירוי עצמי (ביחוד עם יש לך טלפון/סמסים /לשחק בהם)....
גם אנחנו לפעמים לא קולטים את רגשות הזולת, כוונותיו מחשבותיו...ומגיבים אליו בכלל ברמה אחרת ממה שהוא נמצא בו.....(רמת ה theory of Mind שלנו לא תמיד משהו משהו....)
גם לנו יש לפעמים התקפי זעם קטנים (שחוזקו בעבר אם נכנעו לנו....)
ואפילו יש לנו מידות קטנות של פגיעה עצמית (מי שלועס את אצבעו בעת מבחן מתסכל, או חובט בכפו כשמפספס את הרכבת שדלתותיה נסגרות כשיורד לרציף....).
וגם אותנו צריך ללמד לדבר כשאנחנו קטנים (רק נדמה לנו שלמדנו את זה בלי ללמוד....בלי סביבה מלמדת היינו נשארים חסרי שפה).
וחלק מאיתנו די אובססיביים לגבי הסדר של הציוד הסובב אותנו, בחדר, במטבח או על שולחן הכתיבה...
אז קחו את זה לאן שתרצו.....
אמנם הכמות והעוצמה עושה כאן הבדל גדול, ענק... אבל בכל זאת- עקרונות שעוזרים  להבין ולשנות- הם אותם עקרונות.....
שבת שלום