יום חמישי, 27 בינואר 2011

לקראת צעדה בשביל

אי אפשר כל הזמן להיות רק בתוך ה ABA או בתוך הטיפול באוטיזם. פעם בכמה זמן צריך לקחת פסק זמן.
לפני שפתחתי את הבלוג הייתי במסע של חודש בשביל ישראל. השבוע אני מתכוון להמשיך. רק לכמה ימים.
אמנם הגשם צפוי להתחזק בתחילת השבוע- אבל אנחנו נתחיל, ונראה....
אלא שפסק הזמן הזה הוא הפוך מכפי שהוא מובן במושג ההתנהגותי.
ברגיל אנחנו אומרים שלעיתים יש להשתמש ב'פסק זמן' ומתכוונים להוציא ילד מסביבה מחזקת לסביבה שאינה מחזקת, וזהו סוג של עונש.
כאן השימוש הפופולרי אומר- קח פסק זמן מהעומס שביום-יום וצא לימים של אתנחתא. כלומר לסביבה מחזקת יותר...
ואני רק מתכוון להחליף בין התקדמותם של ילדים, ותכניות קידום כאלו ואחרות, בהתקדמותו של השביל תחת רגלי, וצמיחתם של צמחים מוריקים בשביל החורפי....מעומס של נהיגה וישיבות, לעומס של תרמיל על הגב ושרירי הרגליים...
והתמונות- אולי ילוו את הקורס בסמסטר הקרוב.
שיהיה לנו הרבה גשם.....

יום רביעי, 19 בינואר 2011

כך מבזבזים מחקר

בכנס באוניבסיטת חיפה (הבוקר, 19 ינואר) הציגה פרופסור מארה"ב (אליס קרטר) מחקר שערכה כדי לבדוק שיטת טיפול באוטיזם. מדובר בתכנית התערבות בעקרונות התפתחותיים (לא ABA , יותר כמו DIR, אבל כמובן שיש שם אלמנטים כמו רמיזה..)
שם התכנית  HANEN's More Then Words - מכוונת להדרכת הורים בסדרת מפגשים (ללא הילדים), בעזרת סדנאות עם וידאו וספר הדרכה.
מחקר קבוצתי ערוך היטב בשלושה מוקדים בארה"ב וכו וכו., עתיר תקציב...רק כדי להווכח שההתערבות אינה אפקטיבית!!! לילדים מסויימים אף מגבילה...
שאלתי-ולמה לא לבדוק קודם במערך מחקר יחידני? תשובה פשוטה- אין מקבלים תקציבי מחקר , גרנטים, למחקר יחידני!!! זה משהו המעיד על בורות של מכווני המחקרים, מחלקי הכסף לאקדמיה,  באפשרויות הגלומות במחקר יחידני .
את אילו נאלצים לעשות רק בעבודות מאסטר ללא תקציב...., אבל גם את זה היא לא דווחה שעשו קודם....חבל על כל כך הרבה חשיבה וכתיבה וכסף. ויש שם כמובן מרכז שמוכר להורים את ההתערבות הזו עם הבטחות סרק....

אבל צריך גם משהו אופטימי? הנה קיבלתי טלפון בשורה: ילדה קטנה בגן תקשורת, שלא הראתה כל סימן להבנת השפה או לדיבור, ובקושי משתמשת בתקשורת בסיסית בתמונות PECS , הצליחה תוך צעדים מעטים ללמוד לזהות מילים כתובות המייצגות תמונות (בשיטה reading and writing program של לובאס). למעשה היא קוראת כבר כמה מילים (קריאה גלובלית), ומי יודע, יתכן ונמצא תוך זמן קצר שהיא ואנחנו יכולים לתקשר סוף סוף גם בשפה כתובה.....
בתקווה....

יום שישי, 14 בינואר 2011

אופני כושר

כשנערים וילדים אוטיסטים, ביחוד אלו שבתפקוד נמוך, שוהים בהוסטל, קשה להפעיל אותם. מספר המדריכים לא גדול, והקשיים בפעילות עצמית כה גדולים, שהזמן הפנוי הופך למקור לבעיות. אחד הדברים שניתן להפעיל אותם בו הוא פעילות ספורטיבית, אבל גם בכך הקשיים עצומים. ללכת או לרוץ בחוץ- לא ניתן, שמא יברחו לכל עבר. ובין הקירות- לא קל להפעיל. לשם כך הקימו בהוסטל שאני מלווה, זה שיש בו ניתוח התנהגות "מן היסוד ועד הטפחות"- חדר כושר קטן. ובפרוייקט סטאג' של מנתחת התנהגות הוא גם נכנס לפעולה מסודרת, בה הנערים מגיעים בקבוצות קטנות של ארבעה, לארבעת המכשירים, ולומדים ללכת על הליכון, לדווש באופניים, לטפס על "סטפר" וכולי.
אלא שהאופניים שהיו שם היו גרוטאה ישנה ובלתי שמישה שהשרשרת היתה נופלת בהם מגלגלי השיניים...
פניתי לרשימת התפוצה המשפחתית שלנו, וביקשתי ממי שיש אצלו מתקן שמשמש כמתלה לבגדים וכבר לא מדוושים בו (כנהוג במכשרי כושר ביתיים בחדרי שינה), ותוך יום היתה לי הצעה- רק לבוא ולקחת!
לא עברו יום יומיים, וחדר הכושר עבר שידרוג!
ועכשיו החבר'ה מדוושים בישיבה נוחה. וההתקדמות שלהם בהתמדה, משך ההליכה והאימון, רמת הקושי- הולכת ועולה. ויש מהם שכבר נהנים מהפעילות!!
ועכשיו האתגר- בכל הוסטל- חדר כושר קטן!! הורים ומנתחי התנהגות, מנהלים ומדריכים- על פחות מזה אל תתפשרו!
כמו שאנחנו לא מתפשרים, וכל אחד בוחר בפעילות שלו. גם אני חזרתי עכשיו מצעדה, הכל ירוק ומתעורר בשמורת הנדיב...
שבת שלום

יום שישי, 7 בינואר 2011

הילדים בוגרים

פעמים הרבה אנחנו נמצאים בתוך תהליך החינוך, ורואים את הזמן העכשיוי כזמן ארוך ומתמשך. הילד איתו אנחנו עובדים וגם זה אותו אנו מגדלים כהורים הוא בן 6 או 8 או 4, והוא כמו שהוא. אנו כבר לא זוכרים אותו כאחר לפני כמה שנים, וגם לא רואים אותו כמי שיהיה אחר בעוד כמה שנים. מה שהוא יודע, וגם מה שידע נראה קצת קבוע. החצוף נראה חצוף, הקופצני כבר קופץ הרבה זמן, השותק אינו מדבר, והקשקשן אינו סוגר את פיו....
אבל הזמן והעבודה עושים את שלהם. והילדים גדלים.
השבוע נתקלתי בכך פעמיים באופן בולט.
במע"ש (מרכז הכשרה לתעסוקה), ניגש אלי בחור צעיר, בוגר עם זקנקן וחובש כיפה, שסיים את יום עבודתו ומתחיל את דרכו, כנראה להוסטל שהוא גר בו, והתחיל לשחזר לי שעבדתי איתו לפני שנים רבות. והנה הוא עומד כאן לפני, כבר לא ילד, ורק זכרונו הפנומנלי יודע בדיוק מתי הייתי שם ומאין באתי, ואיך לחשב את גילי הנוכחי....
והאחר בא  אלי בגן והביא לי דף שהכינה אחת מהבנות העובדות בגן: ואני מצטט, עם שם בדוי, חלק ממה שכתבה:
לנו אין את הכלים
 ובפינו אנו אין די מילים ,
שיוכלו להביע את ההתרגשות העצומה
עת קולו של דניאל נשמע
לעמוד מולו ולשמוע את המילים זה פשוט לעמוד מול פלא פלאים
היאך הוא מסוגל להתבטאות, ולבקש בפשטות"לשתות"
"תן לי" הוא כבר למד לדרוש
וגם לומר "עוד" מבלי לחשוש
ובטרם הספקנו להרגע מהחידוש
שאומר "בננה" ו"עוגה"
הרי נוספו גם "עז" "דג" ו "גגה"......
...אלו לא סתם מילים ראשונות
זהו מצב שהחל להשתנות......

הווה אומר- בכל מצב שהדברים נראים כקבועים- נזכור שהם משתנים....ככה זה בהתנהגות...
 וצריך רק לכוונם טוב ולטוב, והשינוי יהיה עוד יותר מהר ממה שהזמן היה עושה בעצמו.....אם בכלל!
שבת שלום ושבוע טוב.