יום שלישי, 28 בדצמבר 2010

חינוך ולימודים

הבוקר דליק ציטט בגלי צהל מכתב של מנהל בית ספר, שטען שעודף עיסוק בלימוד לקראת מבחני המיצב, מעקר את המערכת מעיסוק בחינוך, ומועיל בעיקר לשר החינוך שרוצה להציג נתונים. ודליק הסכים עם כל מילה.
זהו ביטוי לתפיסה הרווחת שיש לעסוק בדיבורים על ערכים, בשעות חינוך, בכדי ל"חנך".
אבל זו טענה שגויה מיסודה. כאשר כיתה עוסקת בלימוד ברמה גבוהה- זהו חינוך לערכים. אם לומדים הרבה ומגיעים לשליטה בחומר- זהו הערך של יסודיות, של מצויינות, של השקעה, של הישגים מתוך מאמץ. זה הערך שידע והישגים נרכשים במאמץ. כמו שאר הדברים בחיים, שלא באים בקלות כמו גלישה בפייסבוק....
כשיודעים היטב את החומר, דבר שבשבילו יש להתאמן הרבה, לתרגל הרבה- אז השפה טובה יותר, ההבנה טובה יותר, הביטוי טוב יותר, ידע העולם רחב יותר, ידע ההיסטריה רחב יותר, ואפילו ידע התנ"ך שגור יותר- וכשעושים זאת ברצינות- זה מעניק באופן ישיר ובלי דיבורים, את הערכים של אזרחות או יהדות, או יצרנות.
כשלומדים טוב- מקשיבים לחבר שעונה שאלה, עוזרים לבן זוג בהכנת עבודה בצוותא- ורוכשים ערכים של שיתוף פעולה.
בקיצור- בבתי ספר שלומדים גם הערכים נרכשים.
כשלא נותנים להעתיק ולחפף- אז גם יושר הופך לערך.
לא צריך שעות מחנך רבות בשביל ערכים. צריך כיתה שלא מבזבזת את זמנה בשיחות על בעיות התנהגות, על איחורים, על פיטפוטים.
הנכון הוא שלמורים חסרה הרבה הכשרה ויכולת לעסוק בהוראה רצינית, איכותית, מעמיקה, של הידע עליו הם אמונים. אבל מי מהם שעסוק בכך ומצליח בכך- מחנך בהחלט. בדוגמא האישית, בדרך ההוראה, בהתייחסות להתנהגות ולחומר.
אצלם לחנך זה דבר שקורה בעצם העיסוק בהוראה. לא בזמן מיוחד המוקצה לשעורי מחנך.
אז הבה ניתן להם רוח גבית ללמד, טוב והרבה, ולהגיע להישגים (כלל שעורי בית שאנחנו ההורים נסייע לביצועם). ואל נטעה אותם לעסוק במקום זאת בשיחות שלא מובילות לשום מקום......

יום חמישי, 23 בדצמבר 2010

סופה של שנה אזרחית.....

2010 נסגרת. היו אתגרים, היתה שיגרה, היו ימי התרוממות, וגם ימים של נסיעות, והמתנות.
לקראת סופה של השנה עשיתי צעד של הגשמת שאיפה. אבל לא לבד.
כשהקמתי את נ.ת.ב לפני כ 15 שנה בטבעון, עם מיכל כשותפה, רציתי בתחילתו של מרכז לניתוח התנהגות, וזה התפוגג.
שותפתי הלכה לאקדמיה, אני עברתי לזכרון יעקב, וזה לא המשיך. המשכתי לנדוד בעצמי, ולשתף פעולה עם תלמידותי/חניכותי בהזדמנויות בלתי מתוכננות.
עכשיו, עם קרן, הקמנו את מטר"ה. המשרד ברעננה, השירות ללא גבולות מקום. תלוי בכם, מנתחי התנהגות ומבקשי עזרתנו. במקום בו תהיה הבקשה, עם האדם שיכול להגיע לשם- שם נהיה.
מטר"ה יחבר בין בקשות עזרה וקידום לאנשים ולאירגונים, לבין מנתחי/ות התנהגות שיכולים לסייע.
ואם ילדים יתקדמו, התנהגויות ישתפרו, צוותים חינוכיים יתחזקו, צרות יפחתו- זה יהיה שכרנו הגדול בשנה הבאה ובאלו שאחריה.
אז שתהיה לכולם התחלה טובה ומבטיחה לשנת 2011. ואם אספיק אוסיף דבר בסופשבוע הבא, רגע לפני שתפתח.
ובעיקר שירד גשם!!!

יום חמישי, 16 בדצמבר 2010

מקצוע לא מוכר, נדרש ומושמץ בו זמן

מצד אחד, מקומות שמכירים ניתוח התנהגות טוב- מבקשים עוד ועוד מנתחי התנהגות למשימות. חסרים כאלו  לליווי של כיתות בבית ספר לבעיות התנהגות, חסרות לגני תקשורת, חסר לתכנית בירושלים, וחסר בבאר שבע...בקיצור חסרים כאלו שיודעים את המלאכה של ניתוח תופעות התנהגותיות, ועריכת תכניות לשינוי יעיל וחיובי.
ומצד שני- מושמצים ונדחים. כל מנתח התנהגות שנכנס לשטח נתקל בהסתיגויות שיש בהם אמירות דוחות כאילו מדובר בגישה פסולה ולא יעילה. (היום סיפרה לי מנתחת התנהגות מתחילה מהמגזר הערבי שבקושי מוכנים לשמוע אותה במקומות חדשים..) ולא מעט מיחס זה מגיע מבעלי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת.
פגשתי כמה עשרות מהם בהשתלמות השבוע, ונדרשתי לכל יכולותי בתחום השכנוע, ההסבר ויחסי הציבור כדי להעביר את המסר- אנחנו לא "מאלפים" ילדים, אלא מחנכים ומלמדים. אנחנו לא כולנו מרובעים וטכניים -אלא יש בנו כאלו ויש אחרים, ומרובעות זו לא תכונה של התחום אלא של אדם בתחום. בתחום אנחנו גמישים....ואנחנו לא מתעלמים מהצד הרגשי...אנחנו בונים בעזרת שינוי בסביבה- רגשות חדשים, ועושים את זה באהבה....
והנה-  אם כבר מזמינים אותנו להעביר השתלמויות לקהל הזה- משהו משתנה!!
שבת שלום

יום חמישי, 9 בדצמבר 2010

בכל מקום מתנהגים

תמונה: חמת גדר. המים חמים. יש תור לג'קוזי עם הזרם החזק. אנשים סבלניים. כל אחד לוקח את הזמן שלו. זה לא שוויץ כאן, שיש תור מסודר וצילצול המסמן "זמנך עבר!". ויש שתי עמדות, אז יש שני תורים. ישראלי למדי. כל אחד זוכר אחרי מי הוא, ולא חייבים פתקאות של משרד ממשלתי (הם ירטבו במים , וגם אין פקיד...). ולפתע בחורה צעירה ועבת בשר מתגלגלת אל העמדה "שלנו", ומתנחלת לה בתוכה, ברגע שיוצא ממנה המתרחץ הקודם, מבלי להתייחס , לא אלי ולא אל אשה אחרת שממתינה אף היא. לא עזרו דיבורים, ולא שיחה, ולא תוכחה. היא גם יודעת לתפוס תור, וגם יודעת לתת תרוצים....
אז מה אנחנו לומדים מכך? שיש מי שלומד מהוריו וסביבתו על פי דוגמאות ראויות של המתנה ותור, והתחשבות, אבל יש גם מי שלומדים (מהוריהם? מסביבתם?) את המיומנות ההפוכה- ואת המיומנות הוורבלית-דיבורית המלווה אותה.
האם עוד אפשר לשנות גם התנהגות של בוגרים? ומי? אנחנו השכנים??
מה שבטוח, לא תמיד יצליחו שניים רגועים ולא צעירים לשנות התנהגות של חצופה צעירה אחת......
ומי שעוד לא לימד את ילדיו לזהות מי בתור, לאן התור שייך, מי לפני, ואפילו איך להתנהגו כשמישהו עוקף אותך- כל העבודה עוד לפניו.....
ושיהיה לנו תור נעים.....ושבת שלום.

יום חמישי, 2 בדצמבר 2010

אש ושרפה

אי אפשר לי ביום כזה, כשהכרמל בוער, לכתוב על משהו אחר. וודאי לא אני, שהכרמל היה ניבט מחלון ילדותי במלא הדרו (בצד שאינו בוער הפעם, המורדות המזרחיים הצופים אל כפר יהושע).
ידונו וודאי באותן התנהגויות שגויות של אלו שלא הגיבו במלא העוצמה בשעה הראשונה, ואלו שלא דאגו למלאי גדול יותר של חומר כיבוי, ובמי שהחליט שלא לרכוש מטוסי כיבוי גדולים. כזה הוא טיבו של תחקיר- שמחפשים מי ומה היה יכול להתנהג אחרת (ורק העיתונאים חפים מאחריות...). גם הנהג של האוטובוס, ומפקדת המשטרה...לכולם היה רגע של התנהגות שהתבררה כגוררת אסון.
אבל לטעמי דווקא ראוי שנקח מכך לקח אחר. שיש דברים שהעולם חזק מאיתנו, וכוחה של האש הוא מבין הדברים שיכו בנו, בני האדם, ביום מן הימים. כמו הצונאמי, כמו רעידת האדמה, והסופות- כך גם האש- גדולה מן האדם. תמיד יוכל לנסות להמלט מתוצאותיהם של כוחות אלו- לגור גבוהה יותר, לבנות חזק יותר, להכין יותר כלי כיבוי- וגם ראוי לעשות כל אלו!, אבל לזכור- כשהם מכים זה מכה, ולאחריה של אש צריך לחכות לגשם, ולצמיחה, ולהתחדשות היערות בתהליך ארוך.
וגם הגנטיקה והלא נודע יודעים להכות מכות כאלו, כמו שחווים הורים, בעת שמתבשרים שיש להם ילד עם פגיעה, וגם פגיעה קשה. הרי זה כמו אש השורפת את כל שקיוו וטרחו. ולא יכלו להתכונן לכך. וצריך לנהל מאבק, ולמצוא את מה שיצמח, ולטעת מחדש, ולא לחפש אשמים.
שבת שלום וחג אורים שמח, מאור נרות ולא מאור שרפות.